נוסובסקי נ' סימפלי ווד בע"מ

פסק דין

העניין שבפני, תובענה כספית מטעם התובע, בגין התקשרות שבינו לבין הנתבעת, לרכישת ארון, התקשרות מיום 3.9.2012.

על פי המתואר בכתב התביעה, התובע הזמין אצל הנתבעת ארון ביום 3.9.2012, בתמורה כספית בשיעור 5,180 ₪ (ובצירוף עלות הובלה הרכבה בשיעור 490 ₪).

לטענת הנתבע, במסגרת ביצוע ההזמנה, סוכם על אספקת המוצר אשר הוזמן, בתוך 40 ימים ממועד ההזמנה, ובפועל הארון סופק לו באופן חלקי (שכן הארון הותקן בתחילה עם דלתות חלופיות/זמניות) רק ביום 18.10.2013, כאשר אספקתו המלאה הושלמה רק ביום 27.12.2012.

בשל האיחור באספקת הארון, טוען התובע כי הינו זכאי לפיצוי בגין האיחור בהספקה, טירחה ועוגמת נפש, בסך של 8,475 ₪. ייאמר כי התובע מודה כי זכה לקבל פיצוי בגין האיחור באספקת הארון, בשווי 225 ₪.

הנתבעת טענה מנגד, כי תובענתו של התובע הינה קנטרנית, וזאת ממספר טעמים: הנתבעת טוענת, כי במסגרת ההזמנה נרשם "כ- 40 ימים", ולא נרשם האם מדובר בימים קלנדריים או שמא מדובר ב- 40 ימי עסקים, כאשר בפועל הארון סופק בחלוף 44 ימים קלנדריים, כאשר במרוצת אותה תקופה חלו ראש השנה, יום הכיפורים חג סוכות וכלל "תקופת החגים", ויתר על כן, מתוך רצונה של הנתבעת להשביע רצון לקוחה, הוא קיבל פיצוי והנחות בשיעור ניכר ביותר, ולגישתה אין התובע זכאי לפיצוי נוסף.

אקדים ואציין, כי לאחר עיון במסמך ההזמנה, עולה כי הנתבעת לא התחייבה למועד אספקה מפורש. הנתבעת התחייבה לפסק את המוצר אשר הוזמן, תוך "כ- 40 ימים" כנקוב בטופס ההזמנה. העובדה כי ההזמנה בוצעה בתחילתו של חודש ספטמבר 2012, כאשר מרבית יתרת החודש שלאחר ההזמנה הינה "תקופת החגים", מבהירה מדוע לא נקבע מועד מדויק לאספקת הטובין, כפי שבאופן עקרוני ובדרך כלל נהוג לרשום בהזמנות מעין זאת (ייאמר כי בטופס ההזמנה מודפסות המילים "מועד אספקה", קרי הנוהג הינו רישום מועד ולא רישום תקופת האספקה).

אי רישום המועד המדויק, מהווה זהירות ראויה בהקשר זה, בואכה תקופת חגי תשרי, ולגישתי, אספקתם הראשונית של הטובין 44 ימים לאחר ההזמנה, אינה מהווה הפרה של ההסכם אשר נכרת בין הצדדים.

יתר על כן, גם אם היה ננקב מועד בטופס ההזמנה, בו נרשם היה מועד של 40 ימים במדויק לאחר מועד ביצוע ההזמנה, סבורני כי עדיין לא מדובר בהתנהגות שיש בה משום הפרה המצדיקה הטלת הסנקציה המבוקשת, אלא מדובר בהפרה מינורית, דבר של מה בכך, כאשר הטלת הדופי בנתבעת בהקשר זה הינה מיותרת .

יש לזכור, כי כפי שהוכח בפני, הזמנת הדלתות אשר בוצעה, היתה הזמנה מיוחדת, מספק חיצוני, במידות שאינן סטנדרטיות, והדבר מלמד על הקושי הניכר אתו היה על הנתבעת להתמודד. ניתן ללמוד על הכללים אשר יחולו בהקשר זה, בדרך של היקש מתקנות הגנת הצרכן (ביטול עסקה) תשע"א 2010; לפי תקנה 6 לתקנות, בגדר העסקאות המצדיקות התייחסות סלחנית כלפי הספק, נכללו "ריהוט שהורכב בבית הצרכן" וכן "טובין שיוצרו במיוחד בעבור הצרכן על פי מידות או דרישות מיוחדות".

לגישתי, העובדה כי התובע הזמין ארון במידות לא סטנדרטיות, עם דלתות מיוחדות לפי דרישות מיוחדות, מצדיקה התייחסות סלחנית כלפי העמידה הדווקנית של הנתבעת במועדי האספקה; הנתבעת במקרה זה, כמעט ויצאה מעורה ברצון להשביע את רצון לקוחותיה, סיפקה את הארון (בעל המידות הלא-סטנדרטיות) עם דלתות זמניות, וזאת על מנת שפונקציונלית לא ייפגע האינטרס של התובע, ולא ראיתי כל דופי בהתנהגותה.

אמנם, הדלתות אשר סופקו בסופו של דבר סופקו באיחור ניכר מאוד, בחודש דצמבר 2012, כשלושה וחצי חודשים לאחר ההזמנה (ובאיחור של כחודשיים), ואולם ראשית ייאמר, כי באותה תקופה לא היה התובע מצוי ללא ארון כלל, לאור דאגתה של הנתבעת, ושנית ייאמר, כי הפיצוי בגין איחור בהתקנת הדלתות הקבועות, כאשר מדובר בייצור מיוחד, אינו אמור לעלות על יותר מ- 10% מהתמורה המוסכמת שבין הצדדים.

דרישתו של התובע בהקשר זה, הינה לא פחות ממקוממת; התובע רכש ארון בתמורה כספית של 5,180 ₪, ואולם בגין איחור באספקתו (איחור של ארבעה ימים), דורש הוא פיצוי בשיעור של כמעט כפליים מהמחיר אשר שולם, ולגישתי מדובר בדרישה קנטרנית של ממש.

אציין, כי אפילו במידה ולא היה מסופק הארון כלל, ספק רב אם תובענה המכילה פיצוי כה ניכר, היתה מתקבלת. על אחת כמה וכמה, כאשר הארון הותקן (ובסופו של דבר לשביעות רצונו של התובע), וכל אשר נדרש הינו לפצותו על אי הנוחות אשר נגרמה מהאיחור הקל באספקת הארון, והאיחור המורכב יותר בהקשר של התקנת הדלתות הסופיות.

הנתבעת תיארה במסגרת כתב ההגנה היקף הפיצוי אשר הוענק לתובע, ולגישתי אין התובע זכאי לפיצוי נוסף על זה שהוענק לו, אשר ערכו מגיע לכשמינית מהתמורה המוסכמת בעבור הארון.

לאור כל אלו, התובענה נדחית.

בנושא ההוצאות, הגם שלכאורה היתה הצדקה לחייב התובע בהוצאות הנתבעת כאשר התובענה נדחית, איני סבור כי יש להוסיף נדבך נוסף על האמור לעיל, ואיני עושה צו להוצאות.

המזכירות תמציא העתק מפסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ט"ו אייר תשע"ג, 25 אפריל 2013, בהעדר הצדדים.